<h1>בה"ג הלכ' יבמות</h1>
<h2>דף ב.</h2>
שלשים ושש כריתות בתורה וחדא מיניהו הבא על אשת איש דכתיבא גבי עריות דכתיב (ויקרא י"ח, כ') ואל אשת עמיתך וכתיב בהו כרת (שם כ"ט) כי כל אשת יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו. וקתני גבי כריתות בסופא על אילו חייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת ועל לא הודע שלהם אשם תלוי.
<h2>דף יח.</h2>
וקאמרינן [יבמות קי"ג ע"א] אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל אשת חרש אין חייבין עליה אשם תלוי, מאי קא משמע לן תנינא חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה ואילו הן חרש שוטה וקטן והתורם את שאינו שלו ונכרי שתרם תרומתו של ישראל אפילו ברשותו, לרבנן הכי נמי דחרש לית ליה קנין מדאוריתא כלל, קנין דרבנן בעלמא הוא דקניא ליה בתקנתא דרבנן, אלא שמואל כרבי אלעזר סבירא ליה דאמר תרומת חרש ספק היא ספק קנין דאוריתא הוא דאית ביה, ואפילו הכי איסור ספק אשת איש איכא קרבן דאשם תלוי לא מייתי, דבעי שמואל דעד דאיכא חתיכה משתי חתיכות, ולא סבר לה כרבי אלעזר בהא דרבי אלעזר לא בעי חתיכה משתי חתיכות, ואף על גב דאיכא חד תנא דרבי אלעזר דקתני (כריתות י"ח.) ספק אי בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון יוציא והוולד כשר וחייבין באשם תלוי ואף על גב דליכא חתיכה משתי חתיכות, מוקי לה שמואל כרבי אלעזר והוא סבר לה כאידך תנא דכל היד דתנן (נדה מ"ד:) נמצא על שלה לאחר זמן טמאין מספק ופטורין מן הקרבן, ותני עלה וחייבין באשם תלוי, ותנא דמתניתין סבר בענן חתיכה משתי חתיכות. ואיכא דאמרי שמואל נמי חייבין באשם תלוי אמר, דסבירא ליה כרבי אלעזר בתרויהו, סבר לה כרבי אלעזר דאמר אשת חרש אית בה ספק קנין דאוריתא הלכך הויא לה ספק אשת איש, ומיחייב לה עלה נמי אשם תלוי דסבר לה כרבי אלעזר דלא בעי חתיכה משתי חתיכות. ומתניתין דקתני שני אחים אחד פקח ואחד חרש נשואין שתי נכריות פקחות מת חרש בעל פקחת מה יעשה פקח בעל פקחת או חולץ או מייבם אלמא אשת חרש בת חליצה וייבום היא, לא תימא רבי אלעזר היא דאמר אית ליה ספק קנין דאוריתא אבל לרבנן לא, דמשוו ליה לחרש כשוטה וקטן ואשת חרש כאשת שוטה וקטן דקתני בהו (קי"ב:) שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשיהם פטורות מן החליצה ומן הייבום, אלא, שוטה וקטן היינו טעמא דנשיהם פטורות משום דלא תקינו להו רבנן נשואין, אבל חרש דתקינו ליה רבנן נשואין לא מיפטרא אשתו בלא ייבום, דהא קטנה דנשואין דידה דרבנן ניהו ולא קא מיפטרא, מחליצה וייבום, ולא עוד אלא דקיימא לן כרבי יהושע דאמר (ק"ח.) הרי היא כאשתו לכל דבר קא ירית לה וקא מיטמא לה וקא מוכיל לה בתרומה ואף על גב דקא עקר דאוריתא, וכל שכן ייבום דמוסיף הוא ולא מעקר קא עקר.
